פסק-דין בתיק ע"פ 7756/03

השופטת מ' נאור:

1.        האם המערער הוא נוכל או שהוא קורבן למעשה נוכלות של אחרים? זו השאלה העומדת להכרעה בערעור זה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ז' כספי) קיבל את טענת המדינה וקבע כי המערער, יחד עם אחרים, הונה רוכשים תמימים, שרכשו קרקעות בישראל (רובן באיזור חדרה - גבעת אולגה) תוך הצגת יפויי כוח מזוייפים של הבעלים הרשומים של הקרקעות, המתגוררים בחוץ לארץ (במרבית המקרים - בדרום אפריקה) ותוך שימוש במסמכים מזוייפים אחרים. בשלושה מקרים מדובר בנסיון להונות.

2.        המערער, מתווך מקרקעין, אינו כופר בכך שנעשו מעשי מירמה וכי באמצעות מסמכים מזויפים נמכרו, כביכול, קרקעות לרוכשים בישראל תוך הונאת הקונים ובעלי הקרקעות כאחת. טענתו בערכאה הראשונה ובפנינו הייתה כי אין הוא נמנה עם חבורת הנוכלים וכי לא ידע שמדובר במסמכים מזוייפים.  עוד טען, כי כשם שחבורת הנוכלים הצליחה להטעות שורה של עורכי דין ישראליים, שהיו מעורבים בעסקאות, כך הצליחה החבורה להטעות גם אותו. הוא עצמו, כך טען, כמו הרוכשים התמימים וכמו עורכי הדין המעורבים, אינו אלא קורבן תמים.

3.        המערער אינו חולק על חלקו האקטיבי בפעולות שהביאו לעסקאות: לגרסתו, אכן נסע כמה פעמים לדרום אפריקה, כדי לאתר יהודים הרשומים כבעלים, אך עמם לא נפגש (למעט מוכרת אחת). בהשגת המסמכים השונים טיפלו מי שהיו הנוכלים בפרשה. לדבריו, קיבל בחו"ל (ולעיתים בארץ) מסמכים שהיום אין מחלוקת כי הם מזוייפים והם שאפשרו את העברת הקרקעות, כביכול. המערער איתר בארץ קונים והפנה את רובם לעורכי דין בישראל. התשלום עבור הקרקעות היה מורכב מכספים שנמסרו למערער מאותם עורכי דין ומ"כסף שחור" שנמסר לו במישרין מהקונים. המערער טען כי את הכספים שקיבל העביר לאיש בשם "יוסף", בניכוי דמי תווך בלבד. את "יוסף" פגש כל פעם בקרן רחוב בבני-ברק וזה בתורו, העביר את התשלום לדרום אפריקה. לסיכום, המערער הדגיש כי פעל כמתווך, מתווך נמרץ אמנם, אך בלי שידע על הזיופים והמירמה, והכספים שהושגו במירמה - לא נותרו לדבריו, ברשותו.

4.        על חבורת הנוכלים נמנו (למצער) מי שהיה נאשם מס' 1 בפני הערכאה הראשונה, שלמה (סם) יעקובסון, שהודה במהלך המשפט בחלקו על פי כתב האישום המתוקן, הורשע ודינו נגזר; פרופסור למשפטים מדרום אפריקה המתגורר עתה בארה"ב, שהיה עד מדינה, ושמו הרולד אובשיוביץ; ושני תושבי דרום אפריקה: ג'ק רוזנברג ואייזיק קלר. עקבותיהם של שני האחרונים נעלמו לאחר התפוצצות הפרשה ולא עלה בידי איש לאתרם, שכן מדובר בשמות בדויים. בכתב האישום 16 אישומים: האישום הראשון עוסק בקשר שקשרו המערער ויעקובסון בשנת 1994. אישומים 16-2 עוסקים במכר קרקעות (או - בשלושה מקרים - נסיונות מכר) על סמך מסמכים מזוייפים. לגבי האחרונים מבקש המערער להבחין בין שתי קבוצות עקריות: אישומים 8-2 בהם הואשם המערער לבדו; אישומים 15-9 בהם הואשם המערער יחד עם יעקובסון (באישום 16 הואשם יעקובסון לבדו). בערכאה הראשונה התייחסו הצדדים לכל האישומים שהוגשו נגד המערער כאל מקשה אחת; ואולם בעת שמיעת טענות הצדדים בעל פה, סניגורו של המערער, עו"ד פלדמן (שהחל לייצגו רק בשלב הטעונים לעונש בערכאה הראשונה) הוסיף לטענה הראשית שיש לזכות את המערער מכל וכל גם טענה חלופית - שיש לזכות את המערער ולו מאישומים 8-2. באישומים אלה לא הואשם יעקובסון, ועדותו של אובשיוביץ איננה רלבנטית. אבחן תחילה, כפי שעשתה הערכאה הראשונה את האישומים כמכלול, ואחר כך אתייחס לטענה החלופית.

5.        שלמה יעקובסון, שהתגורר בדרום אפריקה, הוא חבר של המערער.  הודייתו של יעקובסון, כאמור, בכתב האישום המתוקן הפלילה (באישומים 1 ובאישומים 15-9) גם את המערער.  ואולם, בעדותו בבית המשפט המחוזי טען יעקובסון כי הודייתו התייחסה לחלקו ולחלקו בלבד וכי אין הוא מסכים להפליל אחרים. בית המשפט המחוזי קבע כי הודיית החוץ של יעקובסון יכולה, כעקרון, לשמש גם כנגד השותף לעבירה הנזכר בה. ואולם, משקלה של ההודייה בנסיבות כאלה מסוייג, בהתחשב בכך שמעייניו של הנאשם - המודה בעניינו שלו נתונים לגורלו-הוא, וספק רב אם הוא מודע להשלכות הודייתו, מחוץ למסגרת הדיון בעניינו ולכך שיעשה בה בעתיד שימוש כלפי אחרים (ע"פ 4541/90 סלע נ' מ"י (לא פורסם)).

6.        בית המשפט נתן משקל מועט להודיית החוץ של יעקובסון ואת הרשעת המערער ביסס על קטע מעדותו של אובשיוביץ ועל המשקל המצטבר של 34 עניינים העולים מחומר הראיות, אותם פירט בהכרעת דין ארוכה ומפורטת.  בסיכומו של דבר קבע בית המשפט כי הוכח שהמערער נמנה עם חבורת הנוכלים, אשר קשרו קשר להונות רוכשים של קרקעות בישראל וכן עורכי דין ישראליים שהיו מעורבים ברכישות, וזאת בדרך של:

"...התייצגות-שווא, ככאלה הפועלים, כביכול, מטעם הבעלים של קרקעות אלה, לצורך מכירתן. בדרכים של זיוף ומרמה הם הוציאו את מזימתם לפועל, אם בהשלמת העיסקות ואם בנסיון להשלימן, כאשר הכינו תיעוד מזוייף ועשו בו שימוש....".

7.        לאחר עיון בטענותיהם המפורטות של הצדדים בכתב ושמיעת טיעון נוסף על פה מסקנתי היא כי הרשעתו של המערער בדין יסודה וכי דין הערעור להידחות. אין אני רואה צורך לעמוד על כל 34 העניינים שנמנו בהכרעת הדין המפורטת ובפרטי הטענות לגבי כל אחד ואחד מעניינים אלה. אעמוד על עיקרי הדברים.

עדות הרולד אובשיוביץ

8.        אין ספק כי הרולד אובשיוביץ הוא נוכל. כך עלה בעדותו שלו עצמו, אף שהכה על חטא. רוב העדות נוגעת למי שהיה נאשם מס' 1, שלמה יעקובסון,  אך כפי שיפורט להלן, קטע ממנה הנוגע למפגש ב"קפה פיקאסו" ביוהנסבורג, יש בו כדי להוות ראיה כבדת משקל כלפי המערער.  אובשיוביץ זיהה את תמונת המערער כמי שנטל חלק, יחד עם יעקובסון, באותו מפגש. אובשיוביץ עצמו איננו נוטריון אך שותפו למשרד הינו נוטריון ואובשיוביץ רתם אותו לאשר יפויי כוח לפיהם, כביכול, בעלי קרקעות המוזכרים באישומים 15-9 התייצבו בפניו. אחר כך ועל סמך האישורים הנוטריוניים זכו המסמכים המזוייפים לגושפנקא נוספת של רשם בית המשפט העליון בדרום אפריקה ואף של שגרירות ישראל.

           אובשיוביץ העיד כאמור על מפגש שהיה לו עם יעקובסון בדרום אפריקה ב- 10.2.1995 בבית קפה בשם "פיקאסו". במפגש נכח ישראלי נוסף. יעקובסון נטל מאובשיוביץ את המסמכים המזוייפים שהוכנו, ישב בשולחן נפרד, ושוחח בעברית עם הישראלי הנוסף בערך כ-20 עד 30 דקות. אובשיוביץ איננו דובר עברית. הישראלי הנוסף, כך מתאר אובשיוביץ, בחן את המסמכים ולאחר מכן, באותו מעמד, החזיר יעקובסון חלק מהם לאובשיוביץ, כדי שיוכנסו בהם תיקונים אלה ואחרים.

           לימים זיהה אובשיוביץ את המערער במסדר זיהוי תמונות כאותו ישראלי אשר נכח במפגש בקפה פיקאסו. בחקירתו הועלו טענות שונות נגד תקינות מסדר הזיהוי בתמונות. בנוסף הועלתה באוזני אובשיוביץ טענה (אותה הכחיש) כי היכרותו עם המערער מקורה בכך שלימים שהה יחד עם המערער בדירת אחיו של יעקובסון בארה"ב, ושם נתקל בו - ומכאן זיהויו.

           אחר כל הדברים האלה ולאחר כל הטענות בעניין מסדר הזיהוי ובעניין מפגש בארצות הברית טען המערער בעדותו (כפי שטען עוד במשטרה) כי אכן היהאירוע בו נכחו יחד ב"קפה פיקאסו" הוא עצמו, יעקובסון ואובשיוביץ. ואולם באירוע זה, לטענתו, לא הועברו מסמכים הנוגעים לעסקאות המקרקעין נשוא כתב האישום. מה שנדון בין יעקובסון לאובשיוביץ באותו אירוע, כך טען, הייתה עיסקה אחרת "עם סינים" בה היו יעקובסון ואובשיוביץ מעורבים. עוד הוסיף המערער, כי השלושה לא ישבו באותו אירוע בשולחנות נפרדים כפי שתאר אובשיוביץ אלא ליד שולחן אחד. גרסה זו לגבי אופי המפגש ב"קפה פיקאסו" לא הוצגה לאובשיוביץ בחקירתו הנגדית.

9.        בית המשפט המחוזי, שהיה מודע היטב לכך שאובשיוביץ הוא נוכל, האמין לגרסתו בעניין המפגש בקפה פיקאסו ואין בתיאור מפגש אחר על ידי המערער כדי להביא להתערבות בממצא זה. יצויין, כי בעניין זה כמו בעניינים אחרים בהם מבקש מאיתנו המערער להתערב בממצאי מהימנות, לא ראינו יסוד לסתור את ממצאי הערכאה הראשונה שראתה ושמעה את העדים. כך לגבי אובשיוביץ וכך לגבי עדים אחרים, כמו עורכי הדין המעורבים, להם האמינה הערכאה הראשונה.

           ודוק, המפגש שמתאר אובשיוביץ הוא מפגש רב משמעות, בפרט משנדחתה גרסת המערער אשר ניסתה לשוות למפגש נופך אחר. המפגש מצביע על מעורבותו העמוקה של המערער בפרשת המסמכים המזוייפים ותוכנם. ובלשונו של בית המשפט "[המפגש] מצביע על מעורבות ממשית וישירה של [המערער] עם התיעוד המזוייף...".

הסתרת הקשר עם שלמה יעקובסון

10.      כאמור, הערכאה הראשונה לא הייתה מוכנה לתת משקל רב לכך שבמסגרת כתב האישום בו הודה יעקובסון הוא הפליל גם את המערער. ואולם, הערכאה הראשונה נתנה משקל לכך שעד שלבים מאוחרים של החקירה הסתיר המערער את מעורבותו של יעקובסון. החקירה התנהלה בשני שלבים: תחילתה, בשנת 1995 אלא שאז לא העלתה החקירה דבר;  שלוש שנים אחר כך חודשה החקירה ובסופו של דבר הוגש כתב אישום. בשלב הראשון של החקירה נמנע המערער מלהזכיר את יעקובסון וגם בשלב השני ניסה שלא לנדב מידע. לכאורה מתבקש היה שהמערער, ביוזמתו הוא, יזכיר את שמו של יעקובסון;

           לגרסת המערער הוא הכיר ליעקובסון את שני הנוכלים שנעלמו, רוזנברג וקלר. יתרה מזו, לדבריו היה זה יעקובסון שניסה לסייע בידו ליצור קשר עם מוכרת פוטנציאלית של קרקע, אן דונדה שמה, בעת ביקורו הראשון של המערער בדרום אפריקה. לגירסת המערער הוא נסע לדרום אפריקה בפעם הראשונה כדי להיפגש עם מוכרת פוטנציאלית זו וזאת לאחר שיצר עימה קשר עוד מישראל. במאמר מוסגר יצויין, כי התביעה הראתה בראיות ברורות שהטענה בעניין קשר שיצר המערער עם דונדה אינה טענת אמת.